מדוע לספקי התוכנה יש אינטרס שלקוחותיהן יהיו במצב של "תת רישוי"

לעיתים תכופות אנו נמצאים לקראת סופו של משא ומתן מיגע וארוך ואז איש המכירות מציע הבנות כאלה ואחרות לגבי מספר הרישיונות ואופן השימוש ברישיונות או לגבי "אי ביצוע audit במהלך ההסכם" . איש המכירות גם רומז שבזמן ההסכם (פרק הזמן המקובל הוא 3 שנים) הלקוח יכול להשתמש כמה שירצה בתוכנות – אפילו יותר ממה שרשום בהסכם. במקרה זה ישנו פיתוי גדול לקבל הצעה זו אולם ברצוננו להתריע שלמצב זה יכולות להיות השלכות בעייתיות וחמורות. לדוגמה, לאחד מהלקוחות שלנו הייתה הבנה של דיווח חסר שבו במקום עשרת אלפים משתמשים לתוכנה מסוימת, היה דיווח בחוזה של שבעת אלפים משתמשים. כל זאת בהסכמה בעל פה של הספק. לאחר תום ההסכם, ביקש הלקוח להפסיק את ההסכם ולא לתחזק את אותה התוכנה. אולם, בשעה זו הספק הזכיר ללקוח את אותה הבנה ואמר שבמידה ורוצים להפסיק את ההסכם הכללי, יהיה חייב הלקוח להשלים את החסר כלומר את שלושת אלפי הרשיונות החסרים, במחיר מחירון ללא הנחה תוך תשלום של הפרשי הצמדה! באותו מקרה עקב העלות הגבוהה של השלמת הרישוי, החליט הלקוח לחדש את ההסכם עם החברה (ועדיין תחת תת רישוי מסויים). כלומר הלקוח הפך להיות שבוי בידיו של הספק. שהמסקנה היא לא לקבל שום הבנה בעל פה ללא ליבון המשמעויות של ההבנה בסנריו עתידי (המשך הסכם עתידי, הפסקת הסכם, החלפת ספק וכד'). ספציפית, מצב של תת רישוי הוא גרוע מאוד לארגון כי אז הוא הופך להיות שבוי של הספק.
נקודה נוספת היא שימוש של מוצרים ב"חינם". כאשר ישנו שימוש של מוצרים "בחינם" או כחלק מהסכם ה- SITE , במקרים רבים לאחר שהארגון מטמיע את המוצרים ומשתמש בהם הספק "נזכר" במוצר זה (או שישנה שינוי של מדיניות המחירים וכעת המוצר הוא לא חלק מההסכם...) ואז אין הסכמה לגבי תמחור המוצר גם מבחינת רכש וגם מבחינת תחזוקה וצריכים להשאר במחירי המחירון...