אחד הלקוחות תאר בפני תהליך של העברת האתר הראשי שלו מאתר אחד לאתר שני. מדובר על פעילות מורכבת שבה במהלך תקופה מסויימת מעבירים את כל הציוד ממבנה אחד למבנה שני. שני המבנים קרובים יחסית אחד לשני ויש LAN מאוחד כלומר ניתן לעבוד במקביל. עם זאת בכל פעם שמעבירים מארז אחסון – יש להעביר איתו את כל המערכות שיושבות עליו. מדובר על פעילות שנחשבת לא פשוטה שגוזלת זמן רב ושעלולה לגרום להשבתה. מקובל שארגוני IT משתמשים בקבלן אשר מבצע את הפעילות תחת SLA מדוקדק. באופן טבעי שאלתי את הלקוח "מי מבצע את פעילות המעבר עבורך?" אבל להפתעתי הלקוח ענה שהוא מבצע את הפעילות למעט שימוש בשירותי הובלה (אחוז קטן מהעלות). מדובר על לקוח מוסדי אשר בהחלט יכול לגייס תקציב לצורך משימה כזו ולכן הבעתי תמיהה על כך שלא היה שימוש באינטגרטור חיצוני וכאן קיבלתי תשובה מאלפת. הלקוח שאל אותי – "נכון שמדובר בפעולה מורכבת שעיקרה ידיעה עמוקה לפני ולפנים של מבנה המערכות והתשתיות עליהן הן מסתמכות?" ברור שכן. ואז המשיך – "ואם הייתי משתמש באינטגרטור, מי היה מלמד את האינטגרטור כל זאת- העובדים שלי!". כלומר מבחינת הלקוח גם אם הוא מבצע את העבודה וגם אם אינטגרטור חיצוני מבצע את העבודה – העובדים שלו צריכים להשקיע פחות או יותר את אותו הזמן בתהליך. ולכן לדעתו של הלקוח כל מי שמשתמש באינטגרטור לפעולה כזו עושה זאת בעיקר לצורך כסת"ח! זאת אמירה נחרצת שלא זוכה להסכמה כללית בשוק אבל בהחלט מעוררת מחשבה. עד כמה השימוש באינטגרטורים לביצוע עבודות מוגדרות הוא בגלל העומס האוביקטיבי או הצורך של לימוד תחום שאינו מוכר לארגון – או עד כמה כמה המרכיב של "משהו חיצוני לוקח אחריות" הנו דומיננטי?!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה