לאחרונה שמעתי שיעור מאלף במנהיגות. מעשה שהיה כך היה.
אשתו של חבר שלי היא מורה בחטיבת ביניים – יש האומרים "הגיל הקשה ביותר". מכיוון שחזרה מחופשת לידה היא קיבלה את הכיתה הקשה ביותר בשכבה, כיתה שהצליחה ל"העיף" שתי מורות לפניה. ואכן, בשבועות הראשונים המצב היה קטסטרופלי. שום עונש, הרחקה מבית הספר, זימון של הורים, שיחות עם מנהל ועם היועצת לא הצליחה להרתיע את "חבורת הברבריים" כך נודעה לשמצה הכיתה. בין אם העונש ניתן לתלמיד אחד או לכמה תלמידים יחד. שיחות אישיות ושיחות קבוצתיות תרמו את אותה תרומה – אפס! צעקות, שיחות בטלפון הנייד, דפים-תיקים-אפילו כיסאות – הכול עף באוויר – זה מה שקיבל את פניה של המורה כל יום – לכל אורך היום.
מה עושים?
לאחר מספר שבועות נקטה המורה בגישה שונה לגמרי. היא איתרה מבין הכיתה שלושה תלמידים שרצו ללמוד. היא הושיבה אותם בקדמת הכיתה והחלה ללמד אותם בשקט ובענייניות ולא התייחסה כלל לשאר הכיתה ששאגה וגעשה מאחור. התלמידים המפריעים שהיו רגילים לכך שהמורה יוצאת מדעתה, צועקת עליהם ומנסה להניע אותם מדרכם, הפריעו עוד יותר ועוד יותר. אך המורה המשיכה להתעלם מהם לחלוטין ממשיכה ללמד בשקט את שלושת התלמידים שהיו מעוניינים בכך. בשלב מסוים היא שמה לב שעוד תלמיד מנסה לעקוב אחרי הלימוד שלה והיא הזמינה גם אותו וצרפה אותו לאותם תלמידים שלמדו. ועוד אחד ועוד אחד. היו מקרים שתלמידים שהחלו ללמוד חזרו להפריע – ואז התעלמה מהם שוב. כאשר חזרו ללמוד – התייחסה אליהם בענייניות ולא אמרה להם דברים כמו "למה הפרעתם לפני חמש דקות?"
התוצאה שלאחר מספר שבועות קצר התגבשה קבוצה גדולה של תלמידים שלמדו והתקדמו (היה להם פער גדול להשלים...) כאשר גרעין הקבוצה המפריעה נדחק לצד. מצב הפוך מכפי שהיה בתחילה ועתה גם הרחקות ועונשים אחרים החלו להשפיע ולהקל על הקבוצה הלומדת. עד כאן הסיפור.
זאת דוגמה לדבר ידוע - החיזוק שעובד באמת הוא החיזוק החיובי ולא השלילי. וכמו כן- מנהיגות אמיתית לא נלמדת בסדנאות מנהיגות אלא קיימת באדם כפי שהוא. המשימה הקשה היא לנסות ולהפנים ברמה האישית סיפור מאלף זה.
אשתו של חבר שלי היא מורה בחטיבת ביניים – יש האומרים "הגיל הקשה ביותר". מכיוון שחזרה מחופשת לידה היא קיבלה את הכיתה הקשה ביותר בשכבה, כיתה שהצליחה ל"העיף" שתי מורות לפניה. ואכן, בשבועות הראשונים המצב היה קטסטרופלי. שום עונש, הרחקה מבית הספר, זימון של הורים, שיחות עם מנהל ועם היועצת לא הצליחה להרתיע את "חבורת הברבריים" כך נודעה לשמצה הכיתה. בין אם העונש ניתן לתלמיד אחד או לכמה תלמידים יחד. שיחות אישיות ושיחות קבוצתיות תרמו את אותה תרומה – אפס! צעקות, שיחות בטלפון הנייד, דפים-תיקים-אפילו כיסאות – הכול עף באוויר – זה מה שקיבל את פניה של המורה כל יום – לכל אורך היום.
מה עושים?
לאחר מספר שבועות נקטה המורה בגישה שונה לגמרי. היא איתרה מבין הכיתה שלושה תלמידים שרצו ללמוד. היא הושיבה אותם בקדמת הכיתה והחלה ללמד אותם בשקט ובענייניות ולא התייחסה כלל לשאר הכיתה ששאגה וגעשה מאחור. התלמידים המפריעים שהיו רגילים לכך שהמורה יוצאת מדעתה, צועקת עליהם ומנסה להניע אותם מדרכם, הפריעו עוד יותר ועוד יותר. אך המורה המשיכה להתעלם מהם לחלוטין ממשיכה ללמד בשקט את שלושת התלמידים שהיו מעוניינים בכך. בשלב מסוים היא שמה לב שעוד תלמיד מנסה לעקוב אחרי הלימוד שלה והיא הזמינה גם אותו וצרפה אותו לאותם תלמידים שלמדו. ועוד אחד ועוד אחד. היו מקרים שתלמידים שהחלו ללמוד חזרו להפריע – ואז התעלמה מהם שוב. כאשר חזרו ללמוד – התייחסה אליהם בענייניות ולא אמרה להם דברים כמו "למה הפרעתם לפני חמש דקות?"
התוצאה שלאחר מספר שבועות קצר התגבשה קבוצה גדולה של תלמידים שלמדו והתקדמו (היה להם פער גדול להשלים...) כאשר גרעין הקבוצה המפריעה נדחק לצד. מצב הפוך מכפי שהיה בתחילה ועתה גם הרחקות ועונשים אחרים החלו להשפיע ולהקל על הקבוצה הלומדת. עד כאן הסיפור.
זאת דוגמה לדבר ידוע - החיזוק שעובד באמת הוא החיזוק החיובי ולא השלילי. וכמו כן- מנהיגות אמיתית לא נלמדת בסדנאות מנהיגות אלא קיימת באדם כפי שהוא. המשימה הקשה היא לנסות ולהפנים ברמה האישית סיפור מאלף זה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה