שימוש בסביבת שרתים וירטואלית

שימוש בסביבות שרתים וירטואלית הינה mainstream technology בארגוני ה- IT המובילים בישראל.


בכניסה זו ישנה התייחסות לחלק מהשיקולים הקשורים למעבר לסביבה וירטואלית ובעיקר לשיפור התפעול \יחסי כ"א בתחום ה- system כאשר עוברים לסביבה וירטואלית (בעיקר VMWARE).


להלן מספר גורמים שתורמים לשיפור בתפעול \ יחסי כ"א בסביבה הוירטואלית:
הסביבה הוירטואלית מקלה בצורה מאוד משמעותית את משימה ה- provisioning – הקמה של שרת חדש. הקמה של שרת חדש בסביבה מסורתית דורשת התקנה פיזית של השרת, התקנה של כבלי רשת ואחסון, עדכון רשימות מצאי וכד'. כל משימות אלו נחסכות בסביבה הוירטואלית.
משימה של הזזת שרת מסביבת TEST או DEV לסביבת ייצור מתבצעת בקלות ולא מחייבת התקנה מחדש.
טיפול באחזקה מונעת (planned downtime) – אשר מחייבת התקנה פיזית של שרת בסביבה מסורתית מתבצעת בצורה נוחה ומהירה בסביבה וירטואלית (VMWARE). משימת האחזקה המונעת מתבצעת גם ללא פגיעה בשירות שמקבלים הלקוחות לעומת השבתה מסוימת בסביבה מסורתית.
בקרה יום יומית על השרתים מתבצעת בצורה נוחה יותר. הסביבה הוירטואלית מזהה בעצמה מצב בו השרת נתקע, מצב בו אין מקום בדיסק וכד'. משימות אלו צריכות להתבצע בצורה פרטנית בכל שרת בסביבה מסורתית.
משימות תכנון (capacity planning) שמתבצעות בסביבה מסורתית פרטנית לכל שרת מתבצעות בצורה מאוחדת בסביבה וירטואלית.
מיפוי השרת לתקשורת ולאחסון כחלק מההתקנה הראשונית (חלק ממשימות ה-provisioning) וגם כחלק משינויים טבעיים (הזזה של שרת מסביבת אחסון אחת לשנייה, הזזה של שרת מחומרה פיזית אחת לשנייה).
גם משימות הפצת התוכנה יכולות להתבצע בצורה יעילה יותר בסביבה וירטואלית. לדוגמה, במצב בו הפצה של patch "תוקעת" אחוז מסוים של השרתים, בסביבה סטנדרטית ישנו הצורך להפעיל אותם מחדש אחד אחד. אבל בסביבה וירטואלית ניתן לבצע restart של כל השרתים מאותו חלון ניהול בפקודה אחת.
טיפול במשימת ה- DRP במידה ומתבצעת באמצעות טכנולוגיה של וירטואליזציה חוסך את המשימה המייגעת של התקנת patches של תוכנה ומערכת הפעלה בשני האתרים ומספקת מערכת עדכנית ללא עבודה נוספת.

מעבר לחסכון בתפעול \ כ"א ישנו חסכון בחשמל, מיזוג ומקום. מצד שני תקלה בסביבת ה- VMWARE משביתה יותר מערכות.



אם זאת, יש לציין שישנה שונות רבה בין הארגונים בהתייחסות לשיפור בתפעול \ יחסי כ"א של אנשי ה- system כאשר עוברים לסביבת שרתים וירטואלית. השונות נובעת מ-
כמות השרתים שנדרשים ל- provisioning (כלומר להתקנה) בארגון – ככל שיש יותר צורך ב- provisioning תכוף הסביבה הוירטואלית מקלה יותר. הדבר נכון במיוחד בסביבת פיתוח או בארגונים שהם ארגוני פיתוח תוכנה. ככל שהסביבה יציבה יותר (אין התקנות או הזזות של שרתים) סביבה וירטואלית פחות מקלה.
כמות המערכות הזהות בארגון – ככל שיש יותר מערכות זהות הסביבה הוירטואלית מקלה יותר כי מאוד קל לשכפל מערכות בסביבה וירטואלית.
DRP – ככל שהארגון נדרש יותר ל- DRP ויכול להשתמש בפתרון של וירטואלזציה כחלק מארכיטקטורת ה- DRP השיפור גדל.
ארגונים שמשתמשים בכלי הפצה אוטומטיים לטיפול בהפצה של תוכנות ו- patches של מערכת הפעלה (דבר שמומלץ בכל מקרה) ירגישו בשיפור גדול יותר וזאת מכיוון שאחוז הזמן השם משקיעים במשימות ה- provisioning גדול יותר.
ארגונים שבהם ה- System מבצע הפצה של אפליקציות ירגיש פחות בשיפור וזאת מכיוון שהפצת האפליקציות מתבצעת כמו קודם.
ארגון שמקיים כבר מערכת ריכוזית ומתקדמת של תפעול שליטה ובקרה לשרתים, ירגיש פחות את השיפור בתפעול \ יחסי כ"א בסביבה וירטואלית.



בבדיקה המדגמית שבצענו לקוחות דיברו על שיפור של החל מ- פי 10 (!) במשימות התפעול \ יחסי כ"א הנדרשים בארגון פיתוח שעבר מסביבה מסורתית לסביבה וירטואלית כולל BLADES, עד לשיפור של 30% בארגון ייצור מסורתי (מהתחום הפיננסי). סביר להניח שישנם ארגונים שאצלם השיפור בתפעול יהיה פחות מזה.
לקוחות גם הזכירו חסכון בעלויות של רשיונות של תוכנות גיבוי (AGENTS) כי גיבוי מתבצע ברמה של שרתים וירטואליים.


יש לציין שלסביבה הוירטואלית יש גם עלויות – של רישיונות, חומרה (עם redundancy בכל הרמות) וגם אנשי מקצוע מהשורה הראשונה כלומר לעיתים יש לשפר את הסביבה התומכת שקיימת בארגון.

אין תגובות: